עמ"נ (י-ם) 42280-06-20 פלוני (קטין) נ' משרד הפנים (28.7.2020)
בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פסק דין של בית הדין לעררים, והורה למשרד הפנים להעניק רישיון לישיבת ארעי לאזרחית גאורגיה, אם לילד אזרח ישראל בעל צרכים מיוחדים, שנפרדה מבן זוגה, אזרח ישראל, לאחר שנהג כלפיה באלימות.
בהחלטת משרד הפנים שעמדה בבסיס הערעור נקבע שאין לתת למערערת רישיון ישיבה בישראל, וזאת בנימוקים לפיהם זיקותיה לישראל חלשות מזיקותיה לגאורגיה, על האב נאסר ליצור קשר עם בנה וחלף זמן רב מאז הפרידה מבן זוגה האלים.
לאחר ערר ראשון שהוגש על החלטת משרד הפנים, בית הדין לעררים הנחה את הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים לדון מחדש בעניינה של המערערת תוך מיקוד הדיון בצרכיו המיוחדים של הקטין, בזמינות הטיפול הדרוש לו בגאורגיה ובהשלכות האפשריות הכרוכות במעבר לגאורגיה. הוועדה שבה ודחתה את הבקשה למעמד מטעמים הומניטריים, ובית הדין לעררים דחה ערר שהוגש על ההחלטה לדחות את הבקשה.
במסגרת ערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין לעררים, בית המשפט המחוזי סקר את חוות הדעת שהוגשו ביחס למצבו ההתפתחותי של הקטין והטיפולים שלהם הוא זקוק ושאותם הוא מקבל בישראל, ועמד על כך שהן לא נסתרו ועל כך שלא הוגשו חוות דעת נגדיות. בית המשפט המחוזי אף עמד על כך שבהתאם לאמור בחוות הדעת, מערכת הבריאות בגיאורגיה אינה מסוגלת לאבחן ולטפל בילדים במצב זה, ועל כך שטמון קושי במעבר למדינה אחרת של ילד המתמודד עם קושי שפתי משמעותי.
בית המשפט עמד על כך שמסקנת הוועדה הבין-משרדית התבססה על סברה חסרת בסיס ובת שלוש שורות של נציגת משרד הבריאות בוועדה, שבה הובעה הסברה כי בגיאורגיה תחוש האם בטחון רב יותר ומשכך צפויה היא לתפקד טוב יותר כאם, ועל עמדתה לפיה ניתן יהיה לקבל טיפול ראוי בגאורגיה. עמדתה זו התבססה על מכתב של מנכ"ל משרד הבריאות משנת 2015, שלא התייחס לילד הספציפי ואף לא לגיאורגיה, ובו נכתב שגם במדינות מתפתחות קיים סיכוי טוב לקבל טיפול רפואי למי שהפרוטה מצויה בכיסו.
בית המשפט קבע כי התשתית שהונחה בפני הוועדה דלה, חסרת התייחסות קונקרטית לעניינו של הקטין, ואין בה התמודדות עם הטענות המועלות בחוות הדעת המשכנעות והחד-משמעיות שהוגשו מטעם המערערים. משכך בית המשפט קבע שהחלטת הוועדה חסרה תשתית עובדתית ראויה הנדרשת לקבלת החלטה מנהלית, כי לא ניתן בה המשקל הראוי להיותו של המערער אזרח ישראל, הזכאי לקבלת טיפול מיטבי, וכי במקרה זה טובתו של הקטין גוברת על השיקולים האחרים.
בהתאם, בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי על משרד הפנים לתת למערערת רישיון לישיבת ארעי לפרק זמן של שנתיים, שבסופו עליו להידרש לבחינת שדרוג מעמדה.