רע"מ (ת"א) 26205-09-22 Tetiana Tikhomirova נ' רשות האוכלוסין וההגירה (19.9.2022)
בית המשפט המחוזי קבע שהחלטת שרת הפנים להעביר את ההחלטות בדבר סירוב כניסת אזרחי אוקראינה לישראל אל מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, שמקום מושבו בירושלים, אינה גוררת שינוי בסמכות המקומית לדון בהחלטות אלה.
המבקשת היא אזרחית אוקראינה שבקשתה להיכנס לישראל סורבה, ובעקבות זאת הגיש בא כוחה ערר על ההחלטה ובקשה לשחרור ממשמורת. הבקשה לשחרור ממשמורת נדחתה, ולאחר שהוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, התברר שעל אף שהערר הוגש לבית הדין בתל אביב, ניתנה בו החלטה לאחר כשעה בבית הדין לעררים בירושלים. בעקבות זאת רשות האוכלוסין וההגירה מסרה כי שרת הפנים החליטה שההחלטות בדבר סירוב כניסה של אזרחי אוקראינה יתקבלו על ידי מנכ"ל הרשות, וכי מטעם זה הסמכות המקומית לדון בעררים על החלטות אלה נתונה לבית הדין לעררים בירושלים, והסמכות המקומית בערעור ובבקשות רשות ערעור, נתונה לבית המשפט המחוזי בירושלים. בא כוח העוררת טען, בין השאר, כי ההחלטה לפיה החלטות יינתנו על ידי מנכ"ל הרשות בירושלים נועדה לעקוף את כללי הסמכות המקומית ולבחור בפורום נוח יותר למשרד הפנים, לאחר שהשופטת מיכל אגמון-גונן מבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נתנה החלטות שלא נשאו חן בעיני הרשות.
בית המשפט קיים למחרת הגשת בקשת רשות הערעור דיון והורה על שחרור המבקשת ממשמורת. ההחלטה הנוכחית עוסקת בשאלת הסמכות המקומית.
בית המשפט עמד על אינדיקציות שונות בהחלטה בעניינה של המבקשת, המלמדות על כך שההחלטה להעביר את סמכות ההחלטה בדבר סירוב כניסתם של אזרחי אוקראינה אל מנכ"ל הרשות לא נבעה מהנימוקים שהופיעו בהחלטת שרת הפנים (רגישות העניין ומכסות הכניסה שנקבעו), וקבע ש"אולי יש ממש בדברי ב"כ המבקשת" בעניין העברת ההחלטות למנכ"ל הרשות כדי לעקוף את כללי הסמכות המקומית. בית המשפט קבע כי התנהלות זו מהווה הפרה של חובת תום הלב של הרשות.
בית המשפט הוסיף כי בהתאם לתקנות הכניסה לישראל, לצורך העברה של ערר מבית הדין בו הוגש לבית דין במחוז אחר, נדרשת החלטה שיפוטית, תוך מתן זכות תגובה לעורר טרם קבלת ההחלטה. לעומת זאת, במקרה זה הערר הוגש אל בית הדין בתל-אביב והועבר לבית הדין בירושלים ללא החלטה שיפוטית.
בעקבות זאת, בית המשפט קבע שהערר הועבר אל בית הדין בירושלים שלא כדין, ושככל שיתקיים דיון בערר גופו, עליו להתקיים בבית הדין בתל-אביב אלא אם תתקבל החלטה כדין להעבירו.
בית המשפט חייב את הרשות בהוצאות העוררת בסך של 25,000 ₪.