עמ"נ (י-ם) 61582-02-22 פלוני נ' משרד הפנים (1.12.2022)
בית המשפט המחוזי דחה ערעור מינהלי בעניין הענקת תושבות קבע לאזרח אריתריאה.
המערער נכנס לישראל בשנת 2007 וקיבל רישיון ישיבה מסוג ב/1 במסגרת ההגנה הזמנית שניתנה לאזרחי אריתריאה. בשנת 2011 הוא נפצע בפיגוע, הוכר כבעל נכות בשיעור של 27%, ומקבל קצבה חודשית מכוח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.
בשנת 2017 המערער הגיש בקשה לקבלת מעמד קבע, שהועברה לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים ונדחתה. ערר שהוגש לבית הדין העררים נדחה, ועל החלטת בית הדין לעררים הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט דחה את הערעור בנימוק לפיו בהתאם לנוהל בעניין עבודת הוועדה לעניינים הומניטריים, תנאי לקבלת רישיון לישיבת קבע הוא שהייה רצופה בישראל במשך 10 שנים ברישיון מסוג א/5, תנאי שהמערער אינו עומד בו. בית המשפט קבע שגם אם לא יוחל תנאי זה (שהוסף לנוהל לאחר הגשת בקשת המערער), החלטת משרד הפנים בעניין זה היא סבירה.
בית המשפט קבע שכדי לקבל מעמד מטעמים הומניטריים יש להצביע על "דבר מה נוסף" המהווה נתון ייחודי שיש בו כדי להבדיל את עניינו של המבקש מעניינם של מבקשי מעמד אחרים. בית המשפט ציין ששהייה ארוכת שנים בישראל כשלעצמה אינה מהווה טעם מיוחד למתן מעמד מטעמים הומניטריים, וכי אינו מתעלם מכך שאין צפי נראה לעין לסיום מדיניות ההגנה הזמנית החלה על אריתראים, אך מצב זה אינו מייחד את עניינו של המערער, והמורכבות שעניין זה יוצר אינה מקימה זכות פרטנית לקבלת מעמד הומניטרי בישראל.
בית המשפט הוסיף וקבע כי הטיעונים לפיו גילו של המערער (72 שנים) והעובדה שרישיון ישיבה מסוג ב/1 אינו מספק לו זכויות סוציאליות והוא נדרש לעבוד בעבודות ניקיון "שובים את הלב", אך אינם מייחדים את המערער ואינם מהווים טעם לתת לו מעמד מטעמים הומניטריים. כך נפסק גם ביחס לעובדה שהמערער נפצע בפיגוע.