ערר (ב"ש) 2161-23 לדון נ' משרד הפנים (27.3.2024)
בית הדין לעררים קיבל ערר שהגישו אזרחית הפיליפינים, אלמנה של אזרח ישראל, וביתה שנולדה בישראל, וקבע כי יש להכריע בבקשתן למעמד מטעמים הומניטריים בעודן שוהות בישראל.
בעניינן של העוררות התנהלו מספר הליכים בעבר, ובהליך האחרון בעניינן ניתן פסק דין של בית המשפט המחוזי, בו נדחה ערעורן בעניין קבלת מעמד בישראל, אך נקבע שלא יינקטו נגדן הליכי אכיפה עד יום 1.7.2022 כדי לאפשר לעוררת לסיים את לימודיה בכיתה י"ב, ונקבע שבית המשפט אינו מחווה דעה לגבי בקשה חדשה שתוגש, ככל שתוגש. לפני המועד האמור, העוררות הגישו בקשה חדשה למתן מעמד מטעמים הומניטריים. באותו היום נערך להן ראיון, וכחצי שנה לאחר מכן נמסר להן שבקשתן תוכרע רק לאחר שייצאו מישראל. על החלטה זו הוגש ערר לבית הדין לעררים.
בית הדין לעררים עמד על כך שבהתאם לנוהל העוסק בבקשות למעמד מטעמים הומניטריים שהיה בתוקף באותה עת, "ככלל, מבקש אשר הגיש בעבר בקשה לקבלת מעמד בישראל ונדרשה יציאתו ע"פ פס"ד, לא תטופל בקשתו, אלא רק לאחר יציאתו מישראל", וכי למשרד הפנים סמכות לסטות מהוראה זו.
בית הדין קבע שבמקרה זה יש להכריע בבקשה בעוד העוררות שוהות בישראל. זאת נוכח העובדה שהבקשה הוגשה לפני חלוף תקופת ההתארגנות שניתנה לעוררות; נוכח העובדה שהעוררות שהו תקופות ארוכות ברישיון, ואף החזיקו ברישיונות ישיבה מסוג א/5; ולאור העובדה שהעוררות החזיקו תקופות ארוכות בצווים שיפוטיים המורים לשמר את המצב הקיים, ללא התנגדות של המשיב; ולאור העובדה שהבת גדלה רוב חייה בארץ, אינה מכירה כלל את ארץ המוצא של אמה, וגירוש מישראל עלול להסב לה נזק רב ולגרום לה למצב טראומתי.