ערר (י-ם) 4556-21 יצחק נ' משרד הפנים (24.8.2022)
בית הדין לעררים דחה את עררו של פליט מסודן על דחיית בקשתו לשדרג את מעמדו ולקבל רישיון לישיבת קבע.
העורר הוא אזרח סודן שנכנס לישראל בשנת 2007, ובשנת 2015 קיבל רישיון ישיבה מסוג א/5 מכוח החלטת משרד הפנים משנת 2007 להעניק מעמד לתושבי דרפור.
בשנת 2019 העורר הגיש בקשה לקבלת רישיון לישיבת קבע בישראל. לאחר שנערך לו ראיון, בקשתו נדחתה בנימוק לפיו הוא לא קיבל את מעמדו מכוח הנוהל המסדיר את עבודת הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים, וממילא הוא לא זכאי לשדרוג מעמדו לפי נוהל זה.
ערר שהוגש על ההחלטה התקבל על ידי בית הדין לעררים, וזאת לאור פסיקת בית המשפט העליון, שניתנה לאחר הגשת הערר, ולפיה הרישיונות שהוענקו מכוח החלטת משרד הפנים משנת 2007 הוענקו בשל מעמדם של מקבליהם כפליטים. בית הדין קבע כי קבלת מעמד פליט אינה שוללת בקשה לשדרוג מעמד מטעמים הומניטריים, וכי על המשיב לבחון האם טענות העורר בדבר שהייה ארוכת שנים מקימות סיכוי לשדרוג מעמדו מטעמים הומניטריים.
לאחר פסק הדין הראשון בעניינו של העורר, נערך לו ראיון, ובסופו הוחלט לדחות את בקשתו מבלי להעבירה לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים. ערר פנימי שהוגש על ההחלטה נדחה, והעורר הגיש ערר לבית הדין.
בית הדין עמד על כך שפסק הדין בערר הראשון לא קבע שיש להעביר את עניינו של העורר לבחינת הוועדה הבין-משרדית, אלא הותיר את שיקול הדעת בעניין זה בידי המשיב. בית הדין ציין כי האמנה בדבר מעמדם של פליטים אינה מחייבת מתן תושבות קבע למי שהוכר כפליט, וכי אין דופי במתן רישיון ישיבה ארעי לפליט, אף אם הוא שוהה במדינה תקופה ארוכה.
בית הדין הוסיף כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, כדי שעניינו של מבקש מעמד יועבר אל הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים, עליו להוכיח שיש "סיכוי מסוים" שבקשתו תתקבל, וכי בנסיבותיו של העורר הוא לא הוכיח זאת. בית הדין ציין שלא מן הנמנע כי גם לפליט נסיבות הומניטריות, חריגות ומיוחדות שיצדיקו מתן רישיון לישיבת קבע, אולם שהייה לאורך שנים בישראל ורצון להשתקע אינם טעם כזה.