בר"ם 1280/16 אינזה נ' רשות האוכלוסין וההגירה (18.7.2017)

בית המשפט העליון קיבל בקשת רשות ערעור בעניין הארכת תקופת שחרורו ממשמורת של אזרח חוף השנהב, והחזיר את הדיון לבית למשמורת, מן הטעם שבית הדין דחה את בקשת המבקש להארכת תקופת שחרורו ממשמורת מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים.

המבקש הוא אזרח חוף השנהב ששוחרר ממשמורת על ידי בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין לצורך הסדרת יציאתו מישראל. המבקש פנה אל בית הדין בבקשה להאריך את תקופת שחרורו משום שמאמציו לצאת מישראל לא צלחו. בית הדין דחה את הבקשה ללא קיום דיון, וקבע שקבלת הבקשה משמעה "מעין הסדרת מעמד של המבקש בישראל במסווה של דחיית יציאתו מישראל למועד בלתי ידוע", עניין שאינו מצוי בסמכות בית הדין.

בית המשפט המחוזי דחה ערעור מינהלי שהוגש על החלטת בית הדין, וקבע שהתנהלות המבקש עולה כדי חוסר שיתוף פעולה עם הרחקתו מישראל, וכי קבלת בקשתו תהווה הסדרה של מעמדו במסווה של דחיית יציאתו מישראל.

בית המשפט העליון קיבל את בקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נקבע שבית הדין אינו רשאי להסדיר את מעמדו של אדם בישראל, אך המערער טוען שזו אינה מטרתו, אלא שמטרתו היא שינוי תנאי השחרור בערובה. בית המשפט העליון קבע שקודם שבית הדין קבע שבקשת המבקש נועדה להסדיר את מעמדו דה-פקטו, בניגוד לטענתו של המבקש, היה עליו לקיים דיון במעמד הצדדים.

בית המשפט העליון דחה את טענת רשות האוכלוסין וההגירה לפיה יש להחיל על המקרה את דוקטרינת "התוצאה היחסית" ביחד להימנעות בית הדין מקיום דיון במעמד הצדדים. בהקשר זה נקבע כי "אין מקום לאיין את זכותו של המערער לבירור עובדתי לפני הערכאה הראשונה בנוכחותו; זאת בפרט בשים לב לזכות להליך הוגן בהליכי ביקורת במאטריה שבה עסקינן".