בר"ם 251/19 אבדינוב נ' שר הפנים (13.1.2019)

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של מבקש מקלט בעניין החלטת משרד הפנים לדחות את בקשתו למקלט בישראל.

המבקש הוא אזרח רוסיה, הטוען כי התגורר ברפובליקת דגאסטן, שם נרדף על ידי אנשי דעאש משום שסירב להצטרף לארגון, וכי אלה המשיכו לרדוף אותו גם לאחר שנמלט למוסקבה. בעת שהותו בישראל, ולאחר שהגיש בקשה למקלט, המבקש הושם במשמורת לאחר שנתפס כשהוא עובד, בניגוד לתנאי רישיון הישיבה הזמני שניתן לו. בהמשך בקשתו למקלט בישראל נדחתה.

בית הדין לעררים דחה ערר שהמבקש הגיש על ההחלטה לדחות את בקשת המקלט, ובית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי המבקש לא סיפק ראיות חיצוניות לטענותיו בדבר רדיפה, ולא הראה מדוע לא יוכל להמשיך להתגורר ברוסיה ולקבל הגנה מרשויותיה. צוין כי ייתכן שהגעת המבקש לישראל נובעת ממניעים כלכליים, בניגוד לגרסתו. בית המשפט דחה גם את בקשת המבקש לשחרורו ממשמורת. זאת בנימוק לפיו תקופת המשמורת אינה חורגת מהסביר – גם אם היא עולה על 60 ימים – בשים לב לכך שהמבקש עבד בניגוד לתנאי אשרת התייר שהחזיק בה; לסיכויים הנמוכים שהיו מלכתחילה לבקשת המקלט שלו; ולקצב המשביע רצון של התנהלות ההליכים.

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע כי רשות לערער בגלגול שלישי על פסקי דינו של בית הדין לעררים תינתן בצמצום, במקרים בהם מתעוררת סוגיה עקרונית החורגת מעניינו של המבקש, וכי תנאי זה אינו מתקיים.