עמ"נ (ת"א) 12970-01-20 סיסאי נ' משרד הפנים (26.6.2020)

בית המשפט המחוזי קיבל ערעור של מבקש מקלט מאתיופיה, שבת זוגו אזרחית אריתריאה, והורה לשנות את הכיתוב על גבי רישיון הישיבה שניתן לו לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, כך שלא יירשם בו שיינקטו הליכי אכיפה נגד מעסיקו.

המערערים, אזרח אתיופיה ואזרחית אריתריאה, הכירו ונישאו באתיופיה, נכנסו יחד לישראל והם הורים לשלושה ילדים קטינים שנולדו בישראל ולילדה נוספת המתגוררת באריתריאה. בקשה למקלט שהוגשה על ידי המערער נדחתה, ובקשתה של המערערת למקלט עודנה תלויה ועומדת. לאחר דחיית בקשתו למקלט ניתן למערער רישיון ישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, בו נכתב כי איסור העסקתו ייאכף, ואילו המערערת הוסיפה לקבל רישיון ישיבה שבו לא מופיע כיתוב זה. משרד הפנים לא נענה לבקשת המערערים להשוות את מעמדו של המערער למעמדה של המערערת, ובית הדין לעררים דחה ערר שהוגש בעניין זה.

במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים, בית המשפט המחוזי קבע כי הנסיבות המיוחדות של המערערים – שכרה המאוד נמוך של המערערת; הצורך לפרנס שלושה ילדים קטינים המתגוררים בישראל; פרק הזמן הארוך בו ממתינה המערערת להכרעה בעניין בקשתה למקלט; העובדה שהמערער החזיק ברישיון ישיבה במשך עשור והוחלה לגביו בעבר מדיניות אי-אכיפה; וסירובה של ממשלת אתיופיה לקבל את המערערת לתחומה – מוליכים למסקנה כי ראוי היה להחיל על המערער את מדיניות אי האכיפה, והורה למשרד הפנים לתת לו רישיון ישיבה שבו לא ייכתב שאיסור ההעסקה ייאכף.