עמ"נ (ת"א) 54910-08-20 Welisarage נ' מדינת ישראל (15.11.2020)

בית המשפט המחוזי הורה שלא להרחיק מישראל מבקשת מקלט הטוענת כי תירדף בסרילנקה בשל נטייתה המינית עד להכרעה בערעורה.

המבקשת, אזרחית סרילנקה, שהתה בישראל מכוח רישיון ישיבה מסוג ב/1 לעבודה בענף הסיעוד משנת 2008 עד שנת 2017, ומאז שוהה בישראל ללא רישיון. בשנת 2018 המבקשת הגישה בקשה למקלט, שנדחתה על הסף בגין שיהוי ובנימוק לפיו היא לא ביססה את נטייתה המינית ולא ביססה חשש לרדיפה במדינתה. ערר שהגישה על ההחלטה נדחה על ידי בית הדין לעררים, והמבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, בגדרו ביקשה סעד זמני עד להכרעה בערעור.

בית המשפט עמד על כך שלמבקשת לא נערך ראיון מקיף, ועל כך שבקשתה למקלט נדחתה בהליך מהיר, בלי שהרשות בחנה את משמעותם של יחסים לסביים בסרילנקה. בית המשפט אף ציין שהמראיינת מטעם משרד הפנים ראתה את היחסים הלסביים עצמם כבעיה ושאלה את המבקשת בראיון: "מתי התחילה הבעיה שלך? באיזה שלב בחיים הרגשת שאת נמשכת לנשים", וקבע כי עניין זה יכול להצביע על הטיה נגד המבקשת בשל נטייתה המינית.

בית המשפט ציין שבתגובת משרד הפנים לערר צוין כי "בעוד יחסים חד מיניים הם מחוץ לחוק, החוק לא מיושם בפועל" בסרילנקה וכי היו מקרים מבודדים של תקיפות והטרדות כלפי קהילת הלהט"ב, אך למרות זאת הרשות לא ערכה חוות דעת מוסמכת לעניין זה. בעקבות זאת בית המשפט קבע שלא ניתן לקבוע בשלב זה שסיכויי הערעור נמוכים.

באשר למאזן הנוחות, נקבע שאמנם אם המבקשת תגורש והערעור יתקבל היא תוכל לשוב לישראל אך נסיבות המקרה, ובפרט אישור הרשות כי יחסים חד מיניים אינם חוקיים בסרי לנקה, והעדר חוות דעת מסודרת בעניין, מטים את מאזן הנוחות לטובת המבקשת.