רע"מ (י-ם) 47710-10-19 פלונית נ' משרד הפנים (21.11.2019)

בית המשפט המחוזי קיבל חלקית בקשת רשות ערעור על החלטה של בית הדין לעררים בעניין חיוב עוררים להפקיד ערבות.

הערעור הוגש על החלטת בית הדין לעררים, שנתן צו ביניים המונע הליכי אכיפה נגד המבקשת עד להכרעה בערר נגד החלטת משרד הפנים לדחות את בקשתה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים. בית הדין קבע, כתנאי לתוקפו של צו הביניים, שהמבקשים יפקידו ערבות של 5,000 ₪ להבטחת יציאתה של העוררת מישראל ולהבטחת הוצאות הערר וההרחקה.

המבקשים טענו שבית הדין לא נימק את דרישת הערבות ולא בחן את מאזן הנוחות ואת סיכויי הערר, וכי בנסיבות העניין, שבהן התבקש סעד זמני של שימור המצב הקיים באמצעות מניעת הרחקה מישראל ולא סעד של מתן רישיון עבודה, לא היה מקום לחייב את המבקשים להפקיד ערבות כלשהי.

בית המשפט קבע כי לבית הדין לעררים נתונה סמכות רחבה יחסית לקבוע ערובה כתנאי למתן צו ארעי וצו ביניים, אולם במקרה זה בית הדין לא נימק מה הם הטעמים המונחים בבסיס ההפקדה הכספית ושיעורה ביחס לנסיבות המקרה, לרבות ההשלכה בטווח המיידי של דרישת ההפקדה על המבקש 2, שהוא קטין אזרח ישראל המתגורר עם המבקשת.

בית המשפט קבע כי בהעדר הנמקה קיים קושי מובנה לקיים ביקורת שיפוטית על ההחלטה, וקבע שהחלטת בית הדין בעניין דרישת הערבות מבוטלת, שהדיון יוחזר לבית הדין כדי לדון בטענות הצדדים ביחס לערבות, וכי עד להכרעת בית הדין בעניין זה, משרד הפנים יימנע מהליכי אכיפה ביחס למבקשת.