עמ"נ (י-ם) 42184-07-19 מנדל נ' רשות האוכלוסין וההגירה (27.1.2020)
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל ערעור על פסק דין של בית הדין לעררים, והורה על מתן מעמד מטעמים הומניטריים לאזרחית הפיליפינים, שעבדה בישראל כעובדת סיעוד ושוהה בה מאז שנת 2002.
המערערת החזיקה ברישיון ישיבה מסוג ב/1 משנת 2002 ועד שנת 2015, אז נפטר מעסיקה הסיעודי. לאחר פטירתו המערערת הגישה בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים בנימוק לפיו אין לה משפחה בפיליפינים, ישראל הפכה למרכז חייה, ויש לה קשר מיוחד עם משפחתו של מעסיקה המנוח, ושהיא בפועל משפחתה שלה.
בקשתה של המערערת למעמד מטעמים הומניטריים נדחתה על הסף בתחילה, מבלי שהובאה בפני הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים, אולם בית הדין לעררים הורה על הבאת עניינה בפני הוועדה, ובית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש משרד הפנים על פסק דינו של בית הדין לעררים. בעקבות זאת עניינה של המערערת הובא בפני הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים, שהמליצה לדחות את הבקשה. ההמלצה אומצה על ידי מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה. על החלטה זו הוגש ערר שני לבית הדין לעררים, שדחה את הערר, ועל פסק דינו של בית הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי קבע שנסיבותיה של המערערת הן מיוחדות וחריגות ואינן מאפיינות כל עובד זר המגיע לישראל – היא שוהה בישראל מגיל 33 והיא כעת בת למעלה מ-50; היא עבדה אצל מטופל אחד בלבד; כל משך שהותה בישראל היה כדין; ולא נותרו לה קרובי משפחה בפיליפינים. בית המשפט קבע שלמערערת אין כל זיקה לפיליפינים, וכי לקיומו של חשבון בנק במדינה זו אין לייחס כל משקל; עמד על הקשר הייחודי שנרקם בין המערערת לבין משפחת המטופל המנוח; וקבע כי ספק אם למסקנת משרד הפנים, לפיה למערערת זיקה חזקה וממשית יותר למדינת מוצאה, יש בסיס מוצק בראיות מינהליות.
בית המשפט קבע ש"מתחייבת רגישות וזהירות בבואנו לבחון את בקשותיהם של העובד הזר או העובדת הזרה, שבילו את מיטב שנותיהם בישראל בטיפול בנכים למעמד מטעם הומניטרי" וש"יש לתת את הדעת לכך שרציפות ההעסקה של עובדים כמטפלים סיעודיים והליווי שניתן מצדם למטופל או למטופלת משך שנים ארוכות מיטיב עם המטופל או המטופלת הישראליים".
בית המשפט הוסיף כי הציע למשרד הפנים להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים ולדון מחדש בבקשתה, אולם משרד הפנים דחה את ההצעה באופן נחרץ וחד-משמעי ועמד על מתן פסק דין. בית המשפט קבע כי נוכח עמדה זו הוא אינו רואה טעם בהחזרת הדיון פעם נוספת לוועדה, והורה על מתן מעמד לפי הוראות הנוהל החל בעניין.