עמ"נ (י-ם) 1987-01-17 אידריס נ' מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה (2.6.2017)

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור של אזרחית ניגריה שבקשתה למקלט נדחתה.

המערערת טענה שגודלה על ידי דודה, שהוא ראש קהילה מוסלמית ומנהיג ארגון איסלמי המתנגד לנישואי מוסלמים עם נוצרים. המערערת טענה גם שנישאה לאדם נוצרי והתנצרה לאחר נישואיה. לטענתה משפחתה כפתה עליה ביצוע הפלה, וקרובי משפחתה תקפו אותה בבית בעלה כאשר ילדה את ילדתה הראשונה. לטענתה, בכל מקום שבו תהיה בניגריה בני משפחתה ימצאו אותה.

בית המשפט המחוזי קבע שקביעת בית הדין לעררים, לפיה ההחלטה לדחות את בקשת המקלט "אינה בלתי סבירה", אינה הולמת את אמת המידה של "בחינה קפדנית וזהירה" הנדרשת בביקורת שיפוטית על החלטות בדבר דחיית בקשות מקלט. יחד עם זאת, נקבע שאין מקום לקבל את הערעור.

בית המשפט קבע שטענת המערערת, לפיה חיה בניגריה שנים רבות לאחר שהחלה הרדיפה, מצדיקה את דחיית הערעור. עוד נקבע שטענת המערערת שלא פנתה למשטרה בניגריה משום שהמשטרה אינה מתערבת בסכסוכים משפחתיים ובסכסוכים על רקע דתי, אינה משכנעת, משום שבעלה יכול היה לפנות למשטרה ומשום שלא הוצגו ראיות בדבר אפליית נשים בעניין פנייה למשטרה. עוד נקבע שהטענה שהיא אינה יכולה לזכות להגנה במדינת מוצאה או במדינה סמוכה אינה מושתתת על עובדות ואינה סבירה נוכח גודלה של ניגריה (יצוין שלמיטב ידיעתנו אין עוד פסק דין בישראל או בעולם הקובע שאדם לא יוכר כפליט אם יכול היה למצוא מקלט במדינה סמוכה, וזאת במיוחד כאשר אין מדובר במדינה שדרכה אותו אדם עבר. לפי המתואר בפסק הדין, המערערת הגיעה לישראל בטיסה מניגריה ולא עברה במדינות אחרות בדרכה, כך שגם אם היה מאומץ כלל מדינת המקלט הראשונה, שאינו קיים באמנת הפליטים, הוא לא היה חל בעניין זה).