עמ"נ (י-ם) 9127-04-18 Warnakulasuri נ' משרד הפנים (2.8.2018)

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור של אזרח סרי לנקה על פסק דינו של בית הדין לעררים, שדחה את עררו נגד דחיית בקשתו לקבלת מקלט בישראל.

המערער שהה בישראל ברישיון מסוג ב/1 ועבד בענף הסיעוד משנת 2008. בשנת 2014 המערער הגיש בקשה למקלט, שבה טען כי היה פעיל במפלגת האופוזיציה JVC, וכי עזב את סרי לנקה כדי להציל את חייו, לאחר שנשיא סרי לנקה הפר את זכויותיהם של פעילי המפלגה.

בית המשפט קיבל את עמדת בית הדין לעררים, לפיה הדרישה באמנת הפליטים ל"פחד מבוסס" מורכבת מיסוד אובייקטיבי וסובייקטיבי, ולפיה העובדה שהמערער הגיש בקשה למקלט רק כמה שנים לאחר שנכנס לישראל מלמדת שהיסוד הסובייקטיבי אינו מתקיים, שכן התנהלות כזו אינה מאפיינת אדם החושש לחייו. בית המשפט קבע כי העובדה שהמערער התגורר במשך תשעה חודשים, לפני יציאתו מסרי לנקה, בעיר קולומבו, וחש בטוח ללכת מדי יום לעבודה במשרדי מפלגת ה-JVC, גם היא אינה מתיישבת עם תחושה של אדם הסבור כי הוא נמצא בסכנה ממשית.

בית המשפט קבע שגם מבחינה אובייקטיבית לא הוכח פחד מבוסס, וכי המערער לא הסביר מדוע לא יוכל להתיישב באזור אחר בסרי לנקה כדי להימנע מרדיפה. כמו כן בית המשפט ציין שמפלגת האופוזיציה האמורה היא חברה בפרלמנט שנבחר בשנת 2015 וכי אף תמכה במועמדותו של מי שנבחר לנשיאות, ועובדות אלה מלמדות אף הן שלא קיים חשש אובייקטיבי לרדיפתו של המערער.

בית המשפט הוסיף שכיוון שהמערער לא הוכיח את הסכנה הנשקפת לו, לא חל עליו גם עיקרון ה-non-refoulement  החורג מגדרי אמנת הפליטים. "למעלה מן הצורך", בית המשפט העיר שרמת ההוכחה הנדרשת ממי שמבקש שלא יגרשוהו על בסיס עקרון זה, היא רמת הוכחה גבוהה, שכן מדיניות אחרת, לשיטת בית המשפט, "כמוה כפתיחת השער לכל החפץ בכך" ו"אין צורך בבקיאות מיוחדת כדי להבין שבנסיבות של מדינת ישראל מצב דברים כזה טומן בחובו בעייתיות גדולה".