עמ"נ (ת"א) 11002-10-18 לארה אלקאסם נ' משרד הפנים (12.10.2018)

בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דין של בית הדין לעררים, לפיו אושרה החלטת משרד הפנים לבטל אשרת כניסה ורישיון ישיבה בישראל, שניתנו לאזרחית ארה"ב לפני בואה לישראל לצורך לימודים אקדמיים, וזאת בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל, המאפשרות לעשות כן במקרים של מי שפועלים בארגון שקרא ביודעין קריאה לחרם על ישראל או התחייב להשתתף בחרם כאמור.

המערערת קיבלה אשרת כניסה ורישיון ישיבה עוד בהיותה בארה"ב לצורך לימודים אקדמיים באוניברסיטה העברית. במועד כניסתה לישראל תושאלה בנתב"ג, ושם הוחלט לבטל את האשרה והרישיון שניתנו לה ולמנוע את כניסתה. בהליכים שהתקיימו בבית הדין לעררים ובבית המשפט המחוזי, הוסבר שהמערערת הייתה פעילה בתקופת לימודיה בארגון, שבשיאו מנה 8 אנשים, ושקרא להחרים חברה המייצרת חומוס בישראל, וכי היא אינה פעילה בארגון זה מזה כשנה וחצי.

לאחר שבית הדין דחה את הערר שהגישה, בית המשפט המחוזי קבע בהחלטת ביניים ביום 8.10.2018, שהמערערת לא תגורש מישראל עד להכרעה בערעור, אך קבע שאין לשחררה ממעצרה במתקן בנתב"ג עד להכרעה בעתירה. ביום 12.10.2018 בית המשפט המחוזי דחה את הערעור.

בית המשפט המחוזי קבע שהוראות החוק המורות על מניעת כניסה של מי שפעיל בארגון שקרא לחרם נקבעו בהתאם לדוקטרינת "הדמוקרטיה המתגוננת", וכי לא נסתרה הטענה שהארגון קרא לחרם על חברה בגלל זיקתה לישראל. כמו כן נקבע שעלו "תמיהות" שלא הוסברו, ובין השאר מחיקת ההיסטוריה המערערת בפייסבוק. בית המשפט קיבל את הטענה לפיה המערערת עלולה "לנצל לרעה" את שהותה בישראל כדי לקרוא לחרם על ישראל, וקבע שההחלטה לבטל את אשרת הכניסה שלה היא סבירה.

האוניברסיטה העברית צורפה כצד להליך המשפטי ותמכה בעמדת המערערת.

על פסק הדין הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, וגירושה עוכב.