ערר (ת"א) 4632-15 אייסיס נ' משרד הפנים (22.3.2016)

בית הדין לעררים דחה ערר של אזרח אריתריאה שביקש לבטל הוראת שהייה שהוצאה נגדו.

בית הדין קבע כי אף על פי שיש להכיר בקושי של "מסתננים" להשיג תיעוד רפואי בעניין מצבם הבריאותי, אי אפשר לקבל טענות בדבר מצב רפואי הנטענות בעלמא ללא כל תיעוד. כמו כן נקבע כי העובדה שהעורר החל בהליכי הגירה להולנד אינה מצדיקה את ביטול הוראת השהייה, וזאת נוכח העובדה שמדובר בהליך שעשוי להימשך חודשים רבים, ונוכח העובדה שאין מניעה שהעורר ייצא ממתקן "חולות" לצורך קיום ההליכים והראיונות הנדרשים לצורך קידום הליך ההגירה.

בית הדין מתח ביקורת על כך שמשרד הפנים סירב לדחות את מועד השימוע שנקבע לעורר לצורך זימונו למתקן "חולות" בנימוק שבא כוחו אינו יכול להגיע עמו לשימוע באותו מועד, וקבע שככלל, בהעדר דחיפות בביצוע השימוע, על משרד הפנים להתחשב בקשיים שעומדים בפני "מסתננים" להשיג ייצוג משפטי ולדחות את המועד שנקבע לשימוע כאשר הדחייה מתבקשת לצורך התייצבות יחד עם עורך דין. יחד עם זאת, נקבע כי בהתאם לדוקטרינת "הבטלות היחסית", ומשהעורר לא הראה שאילו היה מתייצב לשימוע עם בא כוחו הייתה התוצאה משתנה, אין מקום לבטל את הוראת השהייה.

בית הדין דחה גם את טענתו של העורר, לפיה לא היה מקום להוציא הוראת שהייה לפרק הזמן המקסימלי האפשרי, היינו 12 חודשים, וקבע כי לא הובא כל טיעון שיש בו כדי לשכנע שלא היה מקום להוציא הוראת שהייה לפרק זמן זה.