בחודש שעבר דיווחנו על פסק הדין בערר (י-ם) 1010-14 מסגנה נ' משרד הפנים (15.2.2018), שבו בית הדין לעררים דחה את עמדת משרד הפנים לפיה כדי שמי שערק מצבא אריתריאה יוכר כפליט עליו להראות שמלבד אקט העריקה עליו להראות שפעל גם באופן נוסף (דיווח על פסק הדין מהחודש שעבר מופיע כאן).

בהמשך לפסק הדין, בעקבות פנייה של הקליניקה לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב, מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים השיבה ביום 21.3.2018 כי ניתנה הנחיה לבחון ביחס לעצורים אזרחי אריתריאה, האם עניינם דומה לעניינו של העורר בעניין מסגנה.

בהמשך, ביום 27.3.2018, מחלקת ייעוץ וחקיקה מסרה שלאחר בדיקת משרד הפנים, שוחררו 12 אזרחי אריתריאה שעניינם דומה לזה של העורר בעניין מסגנה. עוד נמסר שהנתונים שנבדקו לצורך זה הם: האם מבקש המקלט ישב בכלא באריתריאה; אם כן, מהו משך הכליאה; מהי חומרת הענישה לה נחשף; "וכדומה".

ביום 9.4.2018 משרד הפנים הגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים (עמ"נ (י-ם) 12154-04-18 רשות האוכלוסין וההגירה נ' מסגנה).

לאחר הגשת הערעור, ביום 12.4.2018, מחלקת ייעוץ וחקיקה מסרה שניתנה הנחיה לפיה עד להכרעה בערעור בעניין מסגנה, אין להכניס אדם שבקשתו למקלט סורבה לגדרי מתווה הגירוש, אלא אם נקבע באופן פוזיטיבי שעניינו אינו דומה לעניינו של העורר בעניין מסגנה, וזאת בהתאם לקריטריונים שפורטו במכתב מחלקת ייעוץ וחקיקה מיום 27.3.2018. עוד נמסר שאין משמעות הדבר שבקשות המקלט של מבקש מקלט אלה ייפתחו מחדש בתקופת הביניים.