בר"ם 3646/20 מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה נ' פלונית (29.11.2020)

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהגיש משרד הפנים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין עריכת שימוע לקטינים המועמדים לגירוש.

המשיבה היא אזרחית הפיליפינים, שנכנסה לישראל באשרה ורישיון ישיבה לעבודה בתחום הסיעוד, שפקע בשנת 2007, והיא אם לשני קטינים שנולדו בישראל. המשיבה נעצרה בשנת 2019 והוצאו נגדה צווי הרחקה ומשמורת, אך בעקבות הליך משפטי קודם שוחררה, ונקבע כי ההליך המינהלי הנוגע להרחקתה יושלם כשהיא אינה במשמורת. בחודש אוקטובר 2019 נערך למשפחה שימוע, שבמסגרתו נשאלה גם ביתה הקטינה של המשיבה מספר שאלות, ובסופו הוחלט להותיר את צו ההרחקה על כנו.

בית הדין לעררים דחה ערר שהוגש על ההחלטה להותיר את צו ההרחקה על כנו. בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין וקבע כי בשימוע נפלו פגמים, בהינתן מכתב הנחיות של משרד המשפטים בנוגע לאופן עריכת שימועים לקטינים.

בית המשפט המחוזי קבע כי בראיון שנערך לקטינה לא נשאלו שאלות רלוונטיות במטרה להתחקות אחר רצונותיה והשלכות הרחקתה מישראל; כי היה מקום שהרשות תציג חוות דעת נגדית להערכה הפסיכיאטרית שהוגשה על ידי המשיבים בקשר למצבה של הקטינה; וכי לא היה מקום שבית הדין יקבע שקיים פער בין התיאור בחוות הדעת הפסיכיאטרית לבין המסקנה לפיה הרחקת הקטינה תביא "להידרדרות במצבה הנפשי ולפגיעה בהתפתחותה הנפשית", משום שמדובר בעניין מקצועי מובהק שאינו בתחום ידיעתו השיפוטית של בית הדין. בית המשפט המחוזי עמד על כך שבהנחיות משרד המשפטים נקבע שיש לקבוע נהלים לעניין אופן עריכת שימועים לקטינים, והורה על ביטול צו ההרחקה וקיום שימוע חדש לאחר שייקבעו נהלים כאמור.

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שמשרד הפנים הגיש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקבע שמדובר במקרה שבו לא מתקיימות אמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי נטוע בתשתית העובדתית הקונקרטית שהונחה בפני בית המשפט ואין לו את השלכות הרוחב שמשרד הפנים טוען להן. בית המשפט אף ציין שלאחר הגשת בקשת רשות הערעור פורסם נוהל העוסק בעריכת שימועים לקטינים, וכי נוהל זה אינו עומד לבחינת בית המשפט בהליך הנוכחי.