בר"ם 2743/19 פלוני נ' מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה (16.1.2020)

המבקשים הם בני זוג שהכירו בישראל (אזרחית אתיופיה ואזרח אריתריאה ששוהה בישראל מכוח מדיניות אי ההרחקה והגיש בקשה למקלט) ובנם הקטין. בני הזוג הגישו בקשה לעכב את הליכי ההרחקה נגד המבקשת עד להכרעה בבקשתו של המבקש למקלט. הבקשה לעכב את הרחקתה נדחתה על ידי רשות האוכלוסין וההגירה בשנת 2016.

בהמשך לכך, בשנת 2017, נדחתה בקשת המקלט של המבקש – המבוססת על טענה לפיה גויס לצבא אריתריאה, ובהמשך נעצר משום שנחשד בשיתוף פעולה עם אתיופיה ונמלט מאריתריאה לאחר שחרורו בערבות – ועל החלטה זו הוגש ערר לבית הדין לעררים, אשר הורה בצו ביניים לא לנקוט נגדו הליכי הרחקה.

בין לבין, בשנת 2008, ניתן פסק דין בהליך בעניינו של מבקש מקלט אחר, שבו הוכר אדם שערק מצבא אריתריאה כפליט (ערר 1010-14). בעקבות זאת בית הדין לעררים החליט להקפיא את ההליכים בעניינם של המבקשים עד להפיכת פסק הדין בערר 1010-14 לחלוט (זאת נוכח הגשת ערעור על ידי משרד הפנים על פסק דינו של בית הדין לעררים). בשנת 2019, נוכח התמשכות ההליכים, בית הדין נענה לבקשת המבקשים לתת למבקשת רישיון ישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, ללא הכיתוב "יינקטו הליכי אכיפה נגד מעסיקו", וזאת עד לסיום ההליכים בערר.

משרד הפנים הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לתת למבקשת רישיון ישיבה, ובית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את הבקשה וביטל את צו הביניים שנתן בית הדין. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

בעוד ההליך בבית המשפט העליון תלוי ועומד, משרד הפנים הודיע לבית הדין שעניינו של המבקש ייבחן שוב לפי אמות מידה חדשות שגובשו לבחינת בקשות מקלט של אזרחי אריתריאה. בעקבות זאת, בית הדין מחק את הערר, וסירב להורות על מתן רישיון ישיבה למבקשת עד להכרעה מחודשת בבקשת המקלט, אך הורה שלא לנקוט נגדה צעדי אכיפה. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים, ובמסגרתו ביקשו סעד זמני המורה שיורה לתת למבקשת רישיון ישיבה. הבקשה לסעד זמני נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי.

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע שנוכח מחיקת הערר על ידי בית הדין לעררים אין להידרש לבקשת רשות הערעור העוסקת בהחלטה בהליך ביניים בערר שנמחק. בית המשפט העליון קבע שאף על פי שהסעד בבקשה לצו ביניים, שנדונה במסגרת בקשת רשות, זהה לסעד הזמני שהתבקש בבית המשפט המחוזי בערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים, החלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי ניתנה בהליך אחר, ואי אפשר לדון בה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטה בהליך ביניים בבית הדין, כשההליך העיקרי כבר נמחק.