עמ"נ (מרכז) 36461-03-17 מדינת ישראל נ' חסן (12.7.2017)

בית המשפט המחוזי הורה על שחרור אזרח סודן מחבל דרפור הסובל מסכיזופרניה, שהורשע בהריגה, לאחר שרדף אחרי מי ששדדו אותו, דקר אדם שהכה בו במסגרת הקטטה שהתפתחה, ונגזרו עליו 7 שנות מאסר.

עם תום תקופת המאסר הוצאו נגדו צו הרחקה ומשמורת, ורשות האוכלוסין וההגירה סירבה לשחררו, אף שלא היו בידיה ראיות עדכניות לגבי מסוכנותו, מעבר להרשעתו ולמחלתו. לאחר חודשיים במשמורת, בית הדין לביקורת משמורת הורה על שחרורו.

רשות האוכלוסין ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, שקיבל חלקית ביום 21.3.2017 את הערעור (פסק הדין הראשון), אך קבע שעל רקע מכלול הראיות שהובאו לפני בית-הדין, לא נפלה שגגה בהחלטתו לשחרר את המשיב. עוד נקבע בפסק הדין הראשון שהחלטת ממונה ביקורת גבולות לעניין מסוכנותו של המשיב (המוחזק) אינה סבירה, ושהחלטת בית-הדין ניתנה, בצדק, תוך יישום פסיקת בית-המשפט העליון בבר"מ טומזגי. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע בפסק הדין הראשון שבית-הדין צדק כשקבע שהממונה לא עמד בנטל להראות קיומו של אינטרס ציבורי בעל משקל ממשי המצדיק את הותרת המשיב במשמורת, שכן לא הובאו ראיות חדשות או חוות-דעת עדכנית על מסוכנות הנשקפת ממנו, וכי מצבו הנפשי אינו מלמד בהכרח כי נשקפת ממנו מסוכנות.

לצד קביעות אלה, בית המשפט קבע בפסק הדין הראשון שעל רשות האוכלוסין להניח בפני בית-הדין הערכת מסוכנות בעניינו של המשיב, ולבדוק אפשרות להפנותו לטיפול מרפאתי על-ידי הפסיכיאטר המחוזי, וכי לאחר מכן על בית הדין לקבל החלטה חדשה.

על פסק דין זה הגישה רשות האוכלוסין בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בו חלקה הן על חובתה לערוך הערכת מסוכנות למשיב, והן על קביעות בית המשפט בעניין בבר"ם טומזגי. ביום 5.7.2017 התקבל פסק הדין של בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור (בר"ם 3491/17), בו נתקבלה בקשת רשות הערעור, אך זאת אך ורק בהקשר להעדר חובת רשות האוכלוסין לערוך הערכת מסוכנות לצורך החזקה במשמורת לפי סעיף 13ו(ב)(2) לחוק הכניסה לישראל.

בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון הוחזר הדיון אל בית המשפט המחוזי, אשר קבע שבהעדר ראיות חדשות, וכאשר יתר חלקי פסק דינו לא בוטלו, הוא מאשר את החלטת השחרור.