עמ"נ (י-ם) הונגבין נ' משרד הפנים (16.5.2017)

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעורו של אזרח סין על פסק דינו של בית הדין לעררים בעניין הארכת רישיון הישיבה שלו וההוצאות המשמעותיות שנפסקו נגדו.

בין משרד הפנים לבין המערער ניטשה מחלוקת בשאלה האם מועד כניסתו הראשונה לישראל היה בשנת 1999 או 2006. משרד הפנים טען שאדם בעל שם זהה ותאריך לידה זהה נכנס בשנת 1999, ושהמערער נכנס לישראל בשנת 2006 עם דרכון בעל מספר שונה לאחר שהחליף דרכון. המערער טען שנכנס לראשונה לישראל בשנת 2006, והציג אישור מרשויות סין, לפיו יצא מסין לראשונה בחייו בשנת 2006.

בית המשפט המחוזי ציין שבית הדין לעררים סקר בפסק דינו את טענות הצדדים, אך לאחר מכן ניתנה על ידו החלטה לקונית ולא מנומקת, שאינה מתייחסת למחלוקת בין הצדדים, לפיה "אין לי כל סיבה לפקפק ברישומי המשיב מהם עולה כי העורר נכנס לישראל בשנת 1999, וברי כי חזקת התקינות עומדת למשיב בכלל ובמקרה דנן בפרט".

בית המשפט המחוזי קבע שחזקת התקינות אינה רלוונטית להכרעה במחלוקת, משום שהעורר לא חלק על תקינות הרישומים של משרד הפנים. המחלוקת הייתה האם מדובר בשני אנשים שונים, ובמחלוקת זו בית הדין לא הכריע.

בית המשפט החזיר את הדיון לבית הדין לעררים על מנת שייתן פסק דין מנומק לאחר שיאפשר לצדדים להשלים את טענותיהם.

עוד נקבע כי שעור ההוצאות שהושת על המערער על ידי בית הדין, 15,000 ₪, הוא מופרז בהתחשב בכך שהמערער שייך לאוכלוסייה מוחלשת של עובדים זרים שזכאים להביא את עניינם בפני הערכאות.