עמ"נ (י-ם) 36351-09-18 ג'יאנפיי נ' רשות האוכלוסין וההגירה (4.12.2018)

בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים, והורה על העברת בקשת המערער, אזרח סין, לבחינת הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים.

המערער שהה בישראל כמעט ברציפות מאז שנת 2000. בשנת 2007 המערער קיבל רישיון ישיבה מסוג ב/1 מכוח הנוהל המדורג, החל על בני זוגם של אזרחי ישראל, ובשנת 2008 שודרג מעמדו לרישיון ישיבה מסוג א/5 (בפסק הדין נכתב "ב/5"), שחודש מעת לעת. בשנת 2017 המערער ובת זוגו הודיעו למשרד הפנים כי נפרדו. בקשה למעמד מטעמים הומניטריים שהוגשה על ידי המערער נדחתה על ידי משרד הפנים, וערר שהוגש לבית הדין לעררים נדחה על ידי בית הדין.

המערער טען כי בהתאם להוראות הנוהל המדורג, היה על משרד הפנים להעניק לו רישיון לישיבת קבע כבר לפני מספר שנים (7 שנים לאחר תחילת ההליך), אולם בשל טעות של משרד הפנים – שדרש ממנו כתנאי לקבלת מעמד קבע להתיר את נישואיו לאשתו בסין, אף על פי שהדבר אינו נדרש לפי הנוהל – לא ניתן לו מעמד קבע.

בית המשפט המחוזי עמד על ההלכה, שנקבעה בבית המשפט העליון, לפיה על מנת שמשרד הפנים יעביר בקשה למעמד מטעמים הומניטריים לדיון בוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים, די להראות שקיים "סיכוי מסוים" שהבקשה תתקבל, ואין צורך להראות שקיים "סיכוי סביר" לקבלת הבקשה.

בית המשפט קבע שהמערער שוהה בארץ כ-18 שנים, אשר במהלכן ניהל זוגיות ארוכה, שמעולם לא הועלה פקפוק בדבר כנותה, ושבמהלכן מרכז חייו היה בישראל. בית המשפט אף קבע שאין לבטל את טענת המערער כי אלמלא טעות של משרד הפנים הוא היה מקבל כבר מעמד קבע, ועמד על כך שבהתאם לנוהל המדורג במועד הרלוונטי, היה על משרד הפנים לקיים "תחקיר מעמיק" בדבר הסיבות לכך שהנישואין עוד לא הותרו, וכי אין מחלוקת שתחקיר כזה לא קוים.

בית המשפט הורה על העברת בקשת המערער למעמד לוועדה לעניינים הומניטריים, וקבע שעד החלטתה יושב לו רישיון הישיבה שבו החזיק עד לפסק הדין בערר.