עמ"נ (ת"א) 56707-08-19 א' ק' נ' רשות האוכלוסין וההגירה (16.9.2019)

בית המשפט המחוזי קיבל בקשה לסעד זמני במסגרת ערעור על פסק דין של בית הדין לעררים בעניינה של אזרחית הפיליפינים ובנה בן ה-12, והורה שלא לגרשם מישראל עד להכרעה בערעור.

המערערת נכנסה לישראל בשנת 2000 ברישיון ישיבה מסוג ב/1 ועבדה עד שנת 2007 כעובדת סיעוד. בשנת 2007 נולד בנה, ומאז אותה שנה היא שוהה בישראל יחד עמו ללא היתר. בחודש מרץ 2019 המערערת נעצרה, ונוכח היותו של בנה תלמיד בית הספר, שוחררה תוך חיובה להתייצב אחת לשבוע ולצאת מישראל עד אמצע חודש יולי 2019. בראשית חודש יולי 2019 המערערת הגישה בקשה למעמד, לה ולבנה, מטעמים הומניטריים, שנדחתה כעבור שלושה ימים. המערערת הגישה ערר פנימי על ההחלטה, ונעצרה, יחד עם בנה, לפני שהתקבלה ההחלטה בערר הפנימי. לאחר המעצר הערר הפנימי נדחה.

המערערת ובנה שוחררו בערבות בהחלטה של בית הדין לביקורת משמורת, ובהמשך בית הדין לעררים דחה את הערר שהגישו נגד ההחלטה לדחות את בקשתם למעמד מטעמים הומניטריים. על פסק דינו של בית הדין לעררים הוגש ערעור.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המערערים לסעד זמני, וקבע שהם לא יגורשו עד להכרעה בעתירה. נקבע כי נוכח שהייתה של המערערת שני עשורים בישראל ושהייתו של בנה כל חייו בישראל, מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן סעד זמני. בית המשפט הוסיף כי "בשלב זה הרחקת המבקשים עלולה להסב להם נזק ולהיות בעלת השלכות מהותיות, בפרט על הקטין, אשר נעקר מהמסגרת החינוכית והחברתית בה מצוי, קל וחומר לאור מצבו הנפשי וההתפתחותי הנטען – נזק העולה לטעמי על הנזק הצפוי (אם קיים) מהישארותם בארץ עד להכרעה בערעור".