עמ"נ (י-ם) 47842-08-19 קרמפה נ' משרד הפנים (17.5.2020)

בית המשפט המחוזי דן בשאלת חובתו של משרד הפנים למסור מסמכים למי שבקשתו להסדרת מעמד בישראל נדחתה בהמלצת הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים ובשאלת הדרך הדיונית לתקוף החלטות בעניין מסמכים כאמור בפני בית הדין לעררים. זאת במסגרת ערעורו של מי שלשתי בנותיו ולבת-זוגו לשעבר ניתן מעמד לפיה החלטת ממשלה מס' 2183 להסדרת מעמדם של ילדי שוהים שלא כדין.

המערער הגיש לבית הדין ערר בו ביקש לקבל את כל המסמכים שהיו בפני הוועדה הבין-משרדית כאשר קיבלה החלטה לדחות את בקשתו. בעקבות הסדר דיוני שאליו הצדדים הגיעו, משרד הפנים מסר למערער את המסמכים שהיו בתיקו. המערער הגיש ערר מתוקן ובו ביקש סדרה של מסמכים נוספים – בהם ראיון עם בת-זוגו לשעבר וחוות דעת סוציאלית – שמשרד הפנים סירב למסור לו בנימוק לפיו הם אינם מצויים בתיקו אלא בתיקה של בת זוגו לשעבר.

לאחר שהמערער סירב לתקן את עררו כך שיתייחס לגופה של ההחלטה לדחות את בקשתו למעמד ועמד על קבלת הכרעה בדרישתו לקבל מסמכים, בית הדין לעררים דחה את הערר וקבע כי המערער אינו זכאי לקבל את המסמכים שביקש, המצויים בתיקה של בת-זוגו לשעבר במשרד הפנים.

במסגרת הערעור שהמערער הגיש על החלטת בית הדין, בית המשפט המחוזי הורה למשרד הפנים להביא את המסמכים, שבעניינם קיימת מחלוקת, אל הדיון, אולם משרד הפנים הודיע שהמסמכים לא נמצאו ולכן הדיון הפך תיאורטי. משרד הפנים אף טען כי עררו של המערער הוגש בניגוד לסדרי הדין, כאשר הגיש ערר שבו נתבקשו מסמכים מבלי לתקוף את החלטות הרשות בעניינו.

בית המשפט קבע כי העורר לא היה רשאי להגיש ערר נגד אי המצאת המסמכים בלבד, וכי היה עליו לתקוף את החלטת הרשות לגופה ולהעלות את טענותיו בנוגע למסמכים במסגרת הערר, כאשר אילו בית הדין היה מורה על מסירתם, הייתה שמורה לו הזכות לתקן את הערר כך שיתייחס למסמכים שנמסרו. בית המשפט אף קבע שלצורך הכרעה בשאלה אם יש למסור את המסמכים, היה על בית הדין לעיין בהם במעמד צד אחד.

בית המשפט לא קיבל את טענת משרד הפנים, לפיה ככל שהמערער מבקש לתקוף כעת את ההחלטת בעניינו לגופה, עליו להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערר חדש. בית המשפט עמד על כך שמשרד הפנים הודיע לבית הדין בתחילתו של ההליך כי המסמכים שנתבקשו מצויים בתיקה של בת-זוגו לשעבר של המערער, ובדיעבד הסתבר שהם אינם מצויים שם. התנהלות משרד הפנים תרמה לכך שהתנהל דיון עקר במסמכים שכלל אינם בנמצא. לפיכך, בית המשפט קבע כי יש לאפשר למערער להגיש ערר מתוקן לבית הדין, שבו יתקוף את ההחלטה שנתקבלה בעניינו לגופה, בתוך 30 ימים.