עמ"נ (י-ם) 23098-02-18 פלונית נ' משרד הפנים (24.7.2018)

המערערת, אזרחית בולגריה שנישאה לאזרח ישראל, החלה בהליך המדורג להסדרת מעמד בישראל וקיבלה רישיון ישיבה מסוג א/5, אולם בהמשך נפרדה מבן זוגה, שהיה מכור לאלכוהול. בשנת 2011 המערערת הגישה נגד בן זוגה תלונה במשטרה בגין אלימות, והוא נעצר, ובהמשך הועמד לדין, הורשע ונדון ל-5 חודשים מאסר בפועל. המערערת שהתה במקלט לנשים מוכות, ובהמשך הגישה בקשה להסדרת מעמדה מכוח הנוהל החל על נשים שחוו אלימות במשפחה.

בקשת המערערת להסדיר את מעמדה נדחתה על ידי משרד הפנים, ובית הדין דחה ערר שהוגש נגד החלטה זו. משרד הפנים ובית הדין לעררים קבעו, בין השאר, כי למערערת זיקה גדולה יותר לבולגריה מאשר למוצאה.

בית המשפט המחוזי (השופטת דנה לקח-כהן) דחה את הערעור וקבע כי המערערת אינה עומדת בתנאי הנוהל החל על נשים שחוו אלימות במשפחה, וזאת מן הטעם שהחזיקה ברישיון ישיבה מסוג א/5 פרק זמן של פחות משנתיים, וכן משום שהתלונה נגד בן זוגה הוגשה רק לאחר שנפרדו.

בית המשפט הוסיף כי "התופעה של אלימות כלפי בני-זוג נושאת עמה כיעור רב. כך בכלל, וכך בוודאי כאשר היא נעשית על רקע ניצול עמדה מוחלשת של בן-זוג זר בארץ שאינה מדינת-מוצאו. עם זאת, ובלא להפחית מהחומרה הרבה הטמונה בתופעה זו, אין בעצם העובדה המצערת שהמערערת נפלה קורבן למעשה אלימות מצד בן-זוגה הישראלי, כדי להעניק לה מעמד בישראל. הפעלת האלימות מהווה שיקול רלוונטי שחובה לבוחנו במסגרת מערך השיקולים ההומניטאריים, תוך שמשקלו נקבע בכל מקרה לפי נסיבותיו. עם זאת, אין מדובר בהכרח בשיקול בלעדי או מכריע."