עמ"נ (י-ם) 21464-03-19 רשות האוכלוסין וההגירה נ' פלוני (18.3.2020, הותר לפרסום לאחרונה) 

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור רשות האוכלוסין וההגירה על פסק דין של בית הדין לעררים, שבו נקבע כי יש לתת למשיב רישיון ישיבה מסוג א/5. 

המשיב, תושב דרפור שבסודן, נכנס בשנת 2011 לישראל והגיש בשנת 2016 בקשה למקלט, שטרם הוכרעה. בשנים 2017 ו-2018 הוחלט, בשלוש החלטות עוקבות, לתת רישיונות ישיבה ל-800 תושבי דרפור שהגישו בקשות מקלט והעומדים בתנאים מסוימים של גיל ומועד כניסה לישראל. המשיב לא קיבל רישיון מסוג א/5 אף על פי שעמד בתנאים לקבלתו, ולאחר שפניית בא כוחו למשרד הפנים לא נענתה, הגיש ערר לבית הדין לעררים. 

בהליך בבית הדין לעררים, משרד הפנים לא הגיש במועד כתב תשובה ותחת זאת הודיע לבא כוח המשיב כי המשיב לא זוהה בוודאות כתושב דרפור ולכן אינו זכאי למעמד. לאחר שבית הדין הורה לו לעשות כן, משרד הפנים ראיין את המשיב ומסר כי הוא זוהה כשתושב דרפור. בעקבות זאת בית הדין הורה לתת לו רישיון ישיבה מסוג א/5. 

משרד הפנים ערער על פסק הדין וטען כי בהחלטה לתת מעמד לתושבי דרפור נקבעה מכסה, וכי בית הדין התעלם ממכסה זו בשעה שהורה לתת לו מעמד לאחר שהסתבר בדיעבד כי המשיב הוא תושב דרפור. 

בית המשפט המחוזי קבע שהקושי שנוצר לא נגרם על ידי מבקש המקלט או כוח עליון, אלא משום שמשרד הפנים נמנע מקידום הטיפול בבקשת המקלט של המשיב, ובתוך כך נמנע מקיום ראיון זיהוי מלא. בהתאם, בית המשפט המחוזי דחה את ערעור משרד הפנים, וקבע שאין להתערב בהחלטת בית הדין לפיה אף על פי שאין חובה ליתן מעמד מטעמים הומניטריים, מקום שבו מתן המעמד מותנה בעמידה בקריטריונים , אין לקפח את זכותו של מי שעומד בקריטריונים בשל אי בדיקתם במועד על ידי משרד הפנים.