עמ"נ (י-ם) 22013-09-17 פסטרנק נ' משרד הפנים (5.12.2018)

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור על פסק דין של בית הדין לעררים, בעניין דחיית בקשת המערערת, אזרחית אוקראינה, שהיא אלמנתו של אזרח ישראל, שנפטר לפני השלמת ההליך המדורג להקניית מעמד מכוח נישואין לאזרח ישראל.

המערערת נכנסה לישראל בשנת 2000, יצאה ממנה בשנת 2003, ובשנת 2005 נכנסה למדינה ללא היתר, ושהתה בה עד לגירושה באותה שנה (כשבאותה עת כבר טענה כי היא מתגוררת עם אזרח ישראל שנישאה לו בהמשך).

המערערת נישאה לבן זוגה בשנת 2006, ומאז שהתה בישראל, תחילה ברישיון ישיבה מסוג ב/1, ומשנת 2007 ברישיון ישיבה מסוג א/5. בפסק הדין צוין כי התרשמות משרד הפנים מכנות הקשר הייתה "בינונית", וכי משרד הפנים סבר שמדובר ב"נישואי נוחות", שנובעים מרצונה של המערערת לשהות בישראל ומכך שבן זוגה סובל ממחלת הפרקינסון. אף על פי כן, רישיון הישיבה מסוג א/5 שהיה בידה הוארך מעת לעת.

בשנת 2011 בן זוגה של המערערת נפטר, והיא הגישה בקשה לקבל מעמד מטעמים הומניטריים, שהועברה לבדיקת הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים, ונדחתה בשנת 2016, בנימוק לפיו מירב זיקותיה הן לאוקראינה. זאת משום שלבן זוגה המנוח ולה לא היו ילדים משותפים, משפחתה חיה באוקראינה, יש לה נכס באוקראינה, והיא מקבלת פנסיה מאוקראינה.

בית הדין לעררים דחה ערר שהוגש על ההחלטה, והמערערת ערערה לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערת, שנגעו לקיום הריאיון שמשרד הפנים ביצע בשפה העברית, ולא קיבל את הטענה לפיה היא לא הבינה את שנאמר בראיון. כמו כן נדחתה טענות המערערת בדבר השפעת המצב הביטחוני באוקראינה על הקשר שלה עם בנה שבאוקראינה, משום שלא נטענו בשלבים הקודמים של ההליכים, ומשום שלא גובו בתשתית עובדתית.

בית המשפט קבע שאין מחלוקת כי יש להכריע בבקשה לפי מבחן מירב הזיקות, וכי מבחן זה לא מקים בעניינה של המערערת טעם הומניטרי למתן מעמד בישראל.