עמ"נ (ת"א) 5625-09-20 Sarojini נ' רשות האוכלוסין וההגירה (5.11.2020)

בית המשפט המחוזי דחה בקשה לסעד זמני של מבקשת מקלט בגדרי ערעור על החלטת בית הדין לעררים.

המבקשת, אזרחית הודו, שהתה בישראל מכוח רישיון מסוג ב/1 לעבודה בתחום הסיעוד, ובשנת 2019, כשנתיים לאחר פקיעת רישיון הישיבה, הגישה בקשה למקלט. לפי טענתה היא התנצרה ונשקפת לה סכנת רדיפה בהודו מידי ההינדים בשל המרת דתה. בקשת המקלט נדחתה על הסף בנימוק לפיו היא הוגשה בשיהוי, ובנימוק לפיו היא לא הוכיחה כי נשקפת לה סכנה לאור העובדה שביקרה בהודו מספר פעמים מאז הגיעה לישראל, ונוכח העובדה שמשפחתה המורחבת וילדיה חיים בהודו ולא נשקפת להם סכנה.

ערר שהוגש לבית הדין לעררים נדחה, ועל פסק דינו של בית הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

בית המשפט המחוזי קבע כי לאור העובדה שהמבקשת ביקרה בהודו ונוכח קשיים בעדותה, שעליהם בית הדין עמד, נראה שסיכויי הערעור קלושים. כמו כן נקבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, שכן הנזק מדחיית הבקשה לסעד זמני אינו בלתי הפיך והמבקשת תוכל לחזור לישראל אם ערעורה יתקבל.

בעקבות זאת בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסעד זמני והורה למבקשת לצאת מהארץ.