ערר (ת"א) 4245-1 האגוס נ' משרד הפנים (27.6.2016)

מבקש מקלט מאריתריאה הגיש בקשת מקלט בפברואר 2014 ועבר ריאיון לפני שנה. הערר הוגש נגד זימונו לחולות. בית הדין קבע כי הגשת בקשת מקלט לכשעצמה אינה מצדיקה ביטול הוראת שהייה, אולם "נראה כי נקודת האיזון לעניין זה נשתנתה מן הקצה אל הקצה, כאשר המשיב הפר את התחייבותו במסגרת בג"צ דסטה (אשר הוצגה אמנם כ'הערכה', אך בדין התייחס אליה המשיב כאל 'התחייבות' במסגרת ההליכים הרבים המנוהלים בפני בית הדין, וגם בהליך דכאן), לפיה בקשות מקלט של אזרחי סודן ואריתריאה אשר הוגשו עד לחודש פברואר 2015, יוכרעו ככלל עד לחודש פברואר 2016, כאשר לא למותר לציין שהתחייבות זו לא ניתנה בחלל ריק אלא נעשתה אל נוכח הביקורת הנמתחת על המשיב בשל קצב הטיפול בבקשות המקלט, והנזק שעניין זה מסב למבקשי המקלט"…" הסברי המשיב לעניין אי מתן החלטה בבקשת המקלט של העורר, גם אם מעידים על כוונה ורצון להכריע בבקשה, אינם יכולים לגרום לכך שבמחיר מחדלו של המשיב יישא דווקא העורר אשר יאלץ לשהות במרכז השהייה, כאשר המשיב אף אינו מתחייב באופן קונקרטי לגבי מועד חדש להכרעה בבקשת המקלט".

בנסיבות אלה, קבע בית הדין כי רק ככל שתידחה בקשת המקלט שהגיש, יהיה על העורר להתייצב ב"חולות" בתוך 30 יום מההחלטה בבקשה.