ערר (ת"א) 1025-20 מהינדאקולאסוריה נ' משרד הפנים (31.1.2021)

בית הדין לעררים דחה ערר נגד החלטת משרד הפנים לדחות בקשת מקלט של אזרח סרילנקה, שטען כי נרדף על רקע נטייתו המינית.

העורר נכנס לישראל ברישיון ישיבה מסוג ב/1 לעבודה בענף הסיעוד, ובשנת 2019, לאחר שרישיון הישיבה שלו פקע, הגיש בקשה למקלט, במסגרתה טען כי חברו והוא נצפו על ידי שוטרים כשהם מתנשקים על חוף הים, נלקחו לתחנת משטרה והוכו שם. בקשת העורר נדחתה על ידי משרד הפנים הן בשל העובדה שהוגשה 6 שנים לאחר כניסתו של העורר לישראל והן בשל מסקנת משרד הפנים כי לא נשקפת לעורר סכנת חיים בסרילנקה.

בית הדין קבע כי לא הועלו טעמים מיוחדים שהצדיקו הגשה של בקשת המקלט רק 6 שנים לאחר כניסת העורר לישראל, ואף קבע שהטענה לפיה העורר לא הגיש בקשת מקלט משום שהחזיק בידו רישיון ישיבה ולכן לא נזקק להגשת בקשה כזו אינה יכולה לשמש טעם מיוחד המצדיק את הגשת הבקשה בשיהוי, משום שהעורר ידע שכשתסתיים העסקתו יהיה עליו לחזור למדינתו.

בית הדין הוסיף שגם לגופו של עניין, הטענה כי העורר גילה את נטייתו המינית בגיל 12 והמשיך להתגורר בסרילנקה במשך 25 שנים אינה מתיישבת עם התנהגות של אדם שחש כי הוא בסכנה. עוד נקבע כי גם אם העותר אינו שבע רצון ממצב הלהט"בים במדינתו, אין בכך כדי ללמד שהוא חש סכנת חיים בה.

בית הדין ציין שהעורר לא הציג תשתית ראייתית התומכת באירוע הבודד של אלימות שאותו תיאר, ואף על פי שהציג מסמך רפואי המתאר את מצבו לאחר שהותקף, לא הוצג הסבר מניח את הדעת לשיהוי בהצגת המסמך והמסמך לא מלמד שתוקפיו היו שוטרים. בית הדין הוסיף שאף על פי שיחסי מין בין בני אותו המין אסורים על פי חוק בסרילנקה, לא ידוע על מקרים של העמדה לדין בשנים האחרונות.