ערר (י-ם) 6028-18 Ismail נ' רשות האוכלוסין וההגירה (3.7.2019)

העורר הוא אזרח גאנה, שהגיש בקשה למקלט, על יסוד טענה בדבר סכסוך קרקעות עם דודו, שבגינה נטען כי נשקפת לו סכנה. בקשת המקלט נדחתה בנימוק לפיו היא אינה מקיימת את תנאי האמנה בדבר מעמדם של פליטים. במסגרת בקשה לעיון חוזר שהעורר הגיש, הוא טען כי בתקופת שהייתו בסיני הוא הוחזק בכלובים מאולתרים, לא ניתנו לו מים ואוכל והוא עבר התעללות ועינויים.

הבקשה לעיון מחדש נדחתה על ידי משרד הפנים, אך נקבע שטענתו בדבר היותו קורבן עינויים תיבחן על ידי הגורם הרלוונטי. ערר קודם, שהוגש על ההחלטה לדחות את הבקשה לעיון מחדש, נדחה על ידי בית הדין, אך נקבע שיש לאפשר לעורר למצות את הליך בחינת טענתו בדבר היותו קורבן עינויים. בהמשך, משרד הפנים דחה את הבקשה להכיר בו כקורבן סחר בבני אדם או עבדות על יסוד עמדת המשטרה, לפיה לא נמצאה ראשית ראיה המצדיקה הכרה כזו.

בית הדין ציין שעולה השאלה האם בסמכותו לדון בהחלטה, נוכח העובדה שהיא נשענת על חוות דעת של המשטרה, וקבע כי אין לכפות על העורר הגשת הליך נפרד לתקיפה של חוות הדעת המשטרתית, וכי בית הדין מוסמך לדון בה במסגרת "סמכותו הנגררת".

בית הדין דחה את הערר וקבע שעמדת המשטרה מקובלת עליו, משום שהעורר לא טען בשום שלב שהוא קורבן סחר בבני אדם או עבדות, ולכן "לכל היותר" ניתן לקבוע שהוא קורבן עינויים.