ערר (י-ם) פ.מ. נ' משרד הפנים (7.5.2020)

בית הדין לעררים דחה ערר של מבקשת מקלט מסרי לנקה, שטענה כי היא זכאית להכרה כפליטה בשל חשש לרדיפה על רקע נטייתה המינית.

העוררת טענה כי משנת 2014 היא מתגוררת עם בת זוג בתל-אביב, וכי בביקור בשנת 2016 בארצה, כאשר סיפרה לבני-משפחתה אודות הקשר, הם הגיבו בכעס ואמרו לה שלא תוכל לחיות בסרי לנקה. בנוסף העוררת טענה כי אחיה איים עליה בשיחות טלפוניות. משרד הפנים דחה את בקשת המקלט בנימוק לפיו נתגלו תהיות ביחס לאמינות מבקשת המקלט בפרטים מהותיים הנוגעים לבקשה, ובנימוק לפיו העוררת לא הצליחה להוכיח פחד מבוסס לחייה או חירותה. בקשה לעיון חוזר שהעוררת הגישה נמחקה על הסף בנימוק לפיו היא אינה כוללת מידע אודות שינוי בנסיבות ואינה מתייחסת לקשיי האמינות שנתגלו.

בית הדין קיבל את עמדת משרד הפנים לפיה קיימות תהיות לגבי אמינות העוררת, וזאת נוכח שינוי גרסתה בקשר עם העיתוי והסדר הכרונולוגי של האירועים, ונוכח הטענה כי לא ידעה את שם המשפחה של בת זוגה. בית הדין אף קיבל את עמדת משרד הפנים, לפיה מקורות המידע שבידיו מצביעים על כך שעל אף קיומה בסרי לנקה של חקיקה האוסרת על קיום יחסי מין בין בני או בנות אותו המין, החקיקה אינה נאכפת ולא נשקפת סכנת רדיפה מפני השלטונות.