Trump v. Hawaii, 585 U.S. _____ (2018)

בית המשפט העליון של ארה"ב אישר בדעת רוב של 5 שופטים אל מול 4 שופטים בדעת מיעוט, את המגבלות שקבע ממשל טראמפ על כניסת אזרחי מדינות מסוימות לארה"ב.

במוקד פסק הדין עומד צו של הנשיא טראמפ, שלפיו נקבע כי אזרחי איראן, לוב, צפון קוריאה, סוריה, ונצואלה, סומליה ותימן לא יוכלו להיכנס לארה"ב, בכפוף לחריגים אינדיבידואליים מסוימים (בתחילה נכללו גם עיראק וצ'אד ברשימת המדינות, ולאחר מכן הוסרו ממנה). פסק הדין ניתן במסגרת ערעור של ממשל טראמפ על החלטות בית המשפט המחוזי הפדראלי בהוואי ובית המשפט לערעורים, שבהם ניתן צו ביניים המקפיא את יישום הצו הנשיאותי.

הנשיא רוברטס פסק, בהסכמת השופטים קנדי, תומס, אליטו וגורסוץ', שהחוק מעניק לנשיא ארה"ב שיקול דעת רחב בכל הנוגע להטלת מגבלות על כניסה לארה"ב, כאשר הוא סבור שהתרת הכניסה תפגע באינטרסים של ארה"ב. נפסק שהצו הוצא לאחר שהרשויות ביצעו בדיקה מקיפה של מידע ביחס לכל אחת מן המדינות וקבעו שיש קושי לקבל ממדינות אלה מידע מספק אודות אזרחיהן בתהליך סינון הכניסה לארה"ב. עוד נקבע שההוראה בחוק הקובעת, כי אין להפלות על רקע לאום בכניסה לארה"ב, חלה רק על מי שזכאים להיכנס לארה"ב ולא על ההחלטה שאזרחי מדינות מסוימות לא יהיו זכאים להיכנס.

דעת הרוב אף שללה את הטענות, שנסמכו על התבטאויות של הנשיא ושל יועציו, לפיהן המגבלות על כניסה לארה"ב התבססו על שייכות דתית.

שופטות המיעוט סוטומאייר וביידר גינסבורג סברו, על בסיס הצהרות של הנשיא ושל גורמים נוספים, שהצו נועד למנוע כניסת מוסלמים לארה"ב, וכי הבדיקות שבוצעו על ידי הרשויות ביחס למדינות אלה אינה מנתקת את הקשר בין הצהרות הנשיא לבין הצו הנשיאותי. השופטת סוטומאייר אף השוותה את פסק הדין שניתן על ידי רוב השופטים לפסק הדין בעניין קורמאצו, שאישר במהלך מלחמת העולם השנייה את מעצרם של אזרחי ארה"ב ממוצא יפני.

שופט ושופטת המיעוט ברייר וקייגן סברו כי ישנן ראיות לכך שהחריגים בצו אינם מופעלים באופן הולם, וכי יש להשיב את הדיון בתיק לערכאה הראשונה על מנת שתקיים דיון ראייתי בעניין זה, ובינתיים להשאיר את צו הביניים על כנו. עם זאת, ככל שנדרשת הכרעה בשלב זה, הם מצטרפים אל עמדת סוטומאייר וביידר גינזבורג, לפיה ישנן די ראיות לכך שהצו נועד להגביל כניסת מוסלמים.